<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י"ב</h1>
<h2>דף נא:</h2>
אין מקבלים פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות. ואם קבל יחזיר להם ולא לאחר. ואם מתו יחזיר לבעל ולרבו של עבד. ואין מחזירין לקטן, אלא יקנה לו בהן ספר תורה לקרוא בו. וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הוא נאמנים. והטעם דאין מקבלין, חוששין שמא גנבום ואין מסייעין ידי עוברי עבירה. כל זה פרק חזקת. וכתב הרשב"א בשם ר"י הזקן שאם יש מעות ביד האשה, נאמנת לומר שלי הם שנתנן אחר לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהן. והא דאמרי' דנאמנין במיתתן, ה"ה בחייהם, אלא שאין דרך לגלות בבריאותן. והא דאמרינן דלקטן יעשה לו סגולה ויקנה לו [ס"ת], ה"ה אם החזירן לו שהוא פטור, אלא לצאת ידי שמים קאמר, ומשום השבת אבידה של תינוק. ומה שאין מחזירין, דוקא קטנים ממש, אבל אם הגיעו לכלל פעוטות כבר שית אפילו לכתחלה, כן [כתב] הרשב"א. ומי שבא להחרים על מי שנטל כלום משלו שלא מדעתו, הרשות בידו. וכן הסכימו הראשונים. וכן נהגו. אבל מי שבא להחרים על כל [מי] שיש בידו כלום משל אשתו שיגיד לו, מסתברא שממחין בידו, דאפילו הוא ידוע אם קבל מן האשה אינו מחזיר, אף כי להחרים מספק, ולשמוע קול אלה. כן [כתבו] הרשב"א וה"ר יונה. ומי שקבל מן האשה אין מחזיר לבעל, דהא אפילו מעות שבידה תאמר נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהן. וכן [כתב] ה"ר יונה.
<h2>דף ע.</h2>
המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי, מיגו דטעין נאנסו. ונאמן הוא, ובשבועה חמורה בנקיטת חפץ, ואיתיה פרק המוכר את הבית. וכתבתי לעיל.
